<h1>ספר הבתים הלכ' ברכות שער שישי ס"ו</h1>
<h2>דף מה:</h2>
שלשה שאכלו ויצא אחד מהם לשוק קורין לו כדי שיכוין לשמוע מה שהם אומרין ומזמנין עליו והוא בשוק ויצא ידי חובתו. וכשיחזור לביתו יחזור ויברך ברכת המזון לעצמו. אבל עשרה שאכלו ויצא אחד לשוק אין מזמנין עליו עד שיחזור למקומו וישב עמהם. לר"ם. כתב הראב"ד שאם השנים אמרו אל השלישי תן דעתך להצטרף עמנו וענה אותן כן אני נותן דעתי אם שמע ברכתם יוצא עמהם ידי זמון וידי ברכה ואם אינו שומע צריך לברך לעצמו והוא לא יצא ידי זמון, ומדברי הר"ם נראה שלא יצא אלא ידי זמון. וזה עיקר. יש מן הגדולים שכתב שאפי' ידי זמון לא יצא אלא אם כן יהיו רואין זה את זה. ויש מן הגדולים שכתב אע"פ שאינם רואין זה את זה האחד נמשך אחר השנים. ואם יצאו השנים לשוק אין האחד הנשאר מזמן עליהם אע"פ שקרא להם והם עונין שאין השנים נמשכין אחר האחד. כתב הראב"ד ברכת זמון עד הזן, לפיכך אין השלישי שיצא לשוק יוצא אפי' ידי זמון אלא אם כן עמד עמהם ושמע עד הזן את הכל, וכשיחזור יתחיל ממקום שפסק ואפי' הפסיק כדי לגמור את כולה. והרי"ף והר"ם פסקו שאין ברכת זמון אלא עד נברך. ולפי פסק שלהם אם שמע השלישי נברך שאכלנו משלו יצא ידי זמון. וזה עיקר. ומפני זה יחיד המברך מתחיל מברכת הזן שאינה מכלל הזמון.
